אוסף המדבקות הראשון שלי !

יש בכיתה של הגדולה שיגעון של אוספי מדבקות. כולם, בנים ובנות, מתרוצצים עם קלסרים ואלבומים של מדבקות. והם מחליפים ומתחרים וקצת רבים וגם מוותרים. ובעיקר באים בדרישות של : תקני לי !

סלחו לי שאלאה אתכם במורשת הקרב של קלסר המדבקות של הגדולה, זה אולי ישמע לכם מיותר ומשעמם כמו שיעור בהיסטוריה לא חשובה, של מדינה ממש זניחה, ופלאשבק רע מאוד מתקופת התיכון יעלה לכם, אבל אם תשארו עוד קצת תבינו …

את הקלסר הראשון יצרנו מהמון מדבקות שהצטברו בבית. וכך בתוך שעה בערך, מהבעת המשאלה, יכולנו להרים דגל של ניצחון: תקומתו של קלסר מכובד מאוד של מדבקות. כמה ימים אחרי כן הקלסר הפך לאלבום תמונות מסבתא אבל עדיין היה מפואר בתכולתו, עוד כמה ימים אחר כך הוא הצטמק לשני דפים, ואז האלבום כולו הוחלף באלבום של ילדה אחרת – כמעט ריק לגמרי. ואז באה תלונה קשה – אין לי מדבקות !

בכל הזמן הזה הסתכלתי מהצד וכבשתי את יצרי. מה שבאמת רציתי להגיד לה זה :

א. תעזבי אותי מהאוסף הזה, אני לא קונה לך אף מדבקה, יש לך מיליון. כלומר, פעם היו לך…

ב. איך את לא רואה שעובדים עליך ? את נותנת מיליון מדבקות ומקבלת רק אחת במקום.

ג. איך זה שנשברתי וכן קניתי לך מדבקות אתמול והיום הן כבר לא באוסף ? כבר אמרתי שפעם היו לך מיליון?…

ד. וכו וכו וכו

ואז נקלעתי להרצאה של אישה שעושה מחקרים שיווקיים לקהל היעד החביב עלי – ילדים. והאישה החכמה אמרה משפט אחד שסידר לי את הראש. ילדים לומדים את החיים דרך משחק, כל גיל והמשחק שלו, לכל משחק תפקיד, אוספים לדוגמה מלמדים מתמטיקה וכלכלה.

המח שלי התפוצץ באותו רגע. איך לא ראיתי את זה בעצמי ? אבל איזה מזל שהקשבתי …

הגדולה הזו, היא לומדת עכשיו מה הוא ערך. היא סוחרת במדבקות. יש לה רווח והפסד. זה השיעור הראשון שלה בכלכלה והוא מתסכל כל כך…. היא סוחרת לא ממולחת. בדיוק כמו אמא שלה … ומאוד שמחתי בשבילה על החוויה כולה. לכן סעיפים א' עד ג' נשארו בראשי בלבד.

אבל אז היא הגיעה יום אחד עם קלסר ממש ריק ועצב בעיניים. "אין לי מדבקות שוות …" ורגע לפני שאני נשברת שוב וקונה ובכך לא שוברת את מעגל הרכישה המתסכל הזה, דברנו. שאלתי אותה איפה כל המדבקות והיא ספרה לי איך היא עושה משא ומתן (היא לא) ועודדתי אותה להתעקש ולקבל מה שהיא רוצה ולא לוותר ואז עצרתי את עצמי. רגע. מה אני עושה בעצם ? ואמרתי את המשפט הבא "אבל את יודעת, זה גם נורא כיף לתת. נכון ?" והיא הסכימה איתי.

היה לי חשוב שבשיעור הראשון שלה בכלכלה, מעבר לרווח והפסד יהיה גם רגש של שיתוף.

למחרת היא הפתיעה אותי. היא הגיעה עם קלסר ענק מלא במדבקות שוות והכרזת עצמאות : "החלטנו לעשות אוסף בשותף, נעמה, נועה ואני!"

קשה לי לקחת קרדיט על המהלך המרקסיסטי הזה, בטח גם כי הוא יחזיק מעמד בדיוק שנייה וחצי, אבל אפילו אם סופו כסופה של התנועה הקיבוצית, אני יכולה להיות גאה שגדלה אצלי בבית אישות כלכלית סוציאליסטית.

תנסו את זה בבית…

(מתאים לגילאי 7-9)