איך להפחית שעות צפייה בטלוויזיה ואיך הפכתי לאלפא-אמא.

שאלתי אתכם השבוע, בפייסבוק, על מה תרצו לקרוא. ברוב מוחץ בקשתם לדעת איך להפחית את הזמן שמבלים הילדים שלנו מול המסכים (טלוויזיה, ניידים, מחשבים, אייפד). יש לי הרבה יותר מדי מה להגיד על מסכים, אבל אתם תצטרכו להודיע בבית שאתם מאחרים בשביל לקרוא הכל, אז אחסוך לכם ואהיה סופר-ממוקדת. מתאים?

איך תדעו שהגזמתם עם המסכים ? 

הנה 6 שאלות בלבד, לגבי הילדים שלכם.

  • האם אתם מרגישים שזה מנהל אותם?
  • האם אתם מרגישים שהם מייחסים חשיבות רבה יותר לזמן שלהם מול המסכים מאשר לדברים אחרים?
  • האם מישהו אחר העיר להם שהם מבלים עם המסך יותר מאשר איתו (חבר/אח)?
  • האם הם זנחו תחביב שהיה להם בגלל שימוש במסכים?
  • האם קרתה להם פאשלה בגלל הצמדות למסך?
  • האם הם מרגישים מחויבות כלפי משהו/מישהו בצד השני שבגללה הם "חייבים" להיכנס ? "זה לא בשבילי, פשוט מחכים לתשובה ממני…"

אחרי שעניתם לגבי הילדים, אתם מוזמנים לשאול גם את עצמכם. ומה שאני מציעה לגבי הילדים – אתם יכולים להחיל גם על עצמכם.

אם עניתם על שתי שאלות, לפחות, ב"כן", אתם בכיוון להגזמה. אם עניתם על כולן ב"כן" אתם כבר שם. אבל הי, אל תתייאשו ואל תלקו את עצמכם, אני כאן בשביל להגיד לכם שאתם לא לבד, אני לוקה באותה תסמונת ומקווה לתת לכם כלים בשביל לצאת מזה. וואוו, אני ממש מרגישה אלן קאר, או שלא …

dudu s rn nm

איך מרחיקים ילדים מהמסך ?

ילדה אחת חמודה, הביעה תנועתיות יתר בכיתה שלה, מפה לשם התברר שיש לה יותר מדי שעות מסך ופחות מדי שעות ריצה במרחבים. האמא שלה הודתה בפני המורה שיש לה קושי להגביל במסכים, אז היא קבלה עצה מהמורה: "מערכת ימים לצפייה בטלוויזיה". ממממממה ? וכאן יסתיים הסיפור בגוף שלישי ונעבור לגוף ראשון, כי זה מתיש.

דבר ראשון, כששמעתי על הרעיון לעשות לו"ז של מתי רואים טלוויזיה ומתי לא, נכנסתי למתח. מה זה אומר עלי ? מה, ההורות שלי תהיה מתוכנתת? היא לא תהיה ספונטנית? מסתבר שהרעיון המקורי שלי להיות ספונטנית וזורמת מול הבנות לעיתים לוקה בחסר, כי כשאני לא בטוחה בעצמי או מתלבטת אני לא מצליחה לעמוד על דעותיי ועקרונותיי.

למה אני מתכוונת ? כל אחר הצהריים כשאנחנו נכנסות הביתה ועולה השאלה "אפשר לראות טלוויזיה?" אני צריכה לדעת מה התשובה שלי ומה הנימוק. אם התשובה היא "לא", אני צריכה לדעת למה לא, לנמק בהתאם, "כי ככה זו לא תשובה" ולשאת בתוצאות. לעיתים ה"לא" שלי לא יוצא מספיק בטוח בעצמו ואז אצל הקטנה יכולה להיות התפרקות טוטאלית הכוללת מחמאות בסגנון "את האמא הכי מעצבנת בעולם" – תודה, תבואי כל יום. אצל הגדולה זה בא ביותר פרקטי כמו "אז מה נעשה?" – נכון, מה לעזאזל נעשה…? בקיצור, זה משא ומתן מתיש שיכול לחזור על עצמו המון פעמים ודי נמאס לי ממנו. אז עשינו מערכת ימים לצפיית בטלוויזיה.

איך מכינים מערכת ?

ישבתי אתן על כוס תה וביסקוויטים ואמרתי להן שאני רוצה שנעשה מערכת שתסדר לנו את אחר הצהריים, כדי שיהיה לנו יותר קל לקבוע עם חברים (עם שתיים זה באמת נהיה מסובך) וכדי שיהיה לנו יותר נעים אחת עם השנייה. האמת שהן לא היו זקוקות לכל כך הרבה הסברים, חפירות זה של מבוגרים. הגדולה קבלה את המשימה לצייר ובכל יום צוירה הפעילות המתוכננת. הקטנה איבדה את הביסקוויט בתה וציחקקה שהוא צף. הן בחרו צבעים וציורים לכל פעילות, ממש ישיבת מיתוג.

לטלוויזיה הקצנו שלושה ימים. אחד באמצע השבוע, יומיים בסוף השבוע, מישהו פה צריך לישון צהריים… לא? הכנסנו למערכת עוד דברים כייפים כמו החוגים שהן אוהבות, ימים שאפשר ללכת לגינת משחקים (למרות שמבחינתי כל יום מתאים, אבל שיהיה) וכד'. אם יש יום קבוע של סבא/סבתא/בייביסיטר זה גם יופי של יום לציון. עשינו את זה יחד, תלינו על המקרר וכל יום אנחנו מזיזות את המגנט ליום המתאים. תכניסו למערכת שלכם מה שאתם רוצים לאזן: שעות מחשב / נייד / אייפד ותנו לזה שבוע.

או שלא ...
או שלא …

איך המערכת שינתה את חיינו ?

היום הכניסה הביתה נשמעת אצלנו ככה:

  • "איזה יום היום?"
  • "יום ראשון"
  • "זה יום טלוויזיה"
  • "לא"
  • "טוב"

טאדאם ! בלי התפרקויות, בלי עצבים. למה ? כי מצד אחד הן מקבלות על עצמן את ההחלטה, שלקחנו יחד. ומצד שני אני כבר חשבתי על זה מספיק זמן מראש, כך שברור לי כבר מה כן יהיה היום ומיד אני שולפת, כמו אקדוחן שיענו לא תכנן את צעדיו שלושה ימי עסקים קודם לכן, "רוצות להכין עוגה ?"… "כן!" והן נופלות על צווארי כאילו הייתי האמא המושלמת ובלי כוונה מורחות עלי נזלת. תודה.

המערכת השבועית מצליחה לאסוף גם את המפוזר ביותר ביקום. אני מודה שבשנה האחרונה החלקיקים ההוריים של מפוזרים יותר מתמיד ואני צריכה מגנט שיאסוף אותם. מוכר לכם ?

יש לי חברות שיש להן מערכת של מה הן מכינות כל יום לאכול וזה נפלא בעיני. כי לכל אחד יש עקב אכילס, המקום בו הוא הולך לאיבוד, מאבד איזון ושיווי משקל אז למה לא לשרטט אסטרטגיה שתעזור לנו לא לנזול לכל הכיוונים. אם יש לכם לו"ז בעבודה מה אתם עושים מתי, מדוע לא לארוז גם את חיי המשפחה פנימה ? לא, זה לא הופך אתכם לאנשים קרים ומחושבים. זה הופך אתכם להורים שזקוקים למסגרת כדי שהילדים שלכם יחושו שיש מי שמנהיג את הלהקה, שיש פה אלפא-אמא, כי כזו אמא אני רוצה להיות.

יש לכם עוד רעיונות שיעזרו לי להיות אלפא-אמא ? אני אשמח לקרוא בתגובות.

אז תנסו את זה בבית !

על ארנבים וחתרנים

גדלתי על הספרים והאיורים של ביאטריקס פוטר , סופרת ומאיירת אנגלייה, האמא של "פיטר הארנב" . היו לי גם כריות, מצעי מיטה ועוד הרבה דברים קסומים שהכניסו אותי לתוך עולם הטבע הבריטי שלה. כילדה, יכולתי לבהות באיורים שלה שעות ולרוץ עם החיות בשדה הפתוח, בעיקר נשבתי בעלילותיו של פיטר הארנב. כמבוגרת, אם היה לי זמן, הייתי ממשיכה לבהות בהם לנצח…

כתיבה ואיור: ביאטריס פוטר
כתבה ואיירה: ביאטריס פוטר

עוד לפני שהפכתי לאמא, הזדמן לי להיות בלונדון וידעתי שלא משנה מה, אני קונה ספרים שלה, לילדים שעוד יהיו לי. אני מודה שזה מוזר לקנות משהו לילדים שאין לך, אבל לא ידעתי מתי יצא לי להיות שוב בחנות שיש בה מבחר כזה גדול ולא חנות אינטרנטית, אלא חנות אמיתית בה אפשר למשש ולהריח את הדפים. אז קניתי וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי (בהזדמנות אחרת אספר כמה חיכיתי… חכו …) ובהיתי ובהיתי ולא מעט בכיתי אבל אז הגיעה האמהות וכל הבלאגן הזה…

כמובן שאפשר למצוא תרגומים של פוטר גם בארץ (הוצאת "עם עובד" ), אבל בשביל הנוסטלגיה, נשארתי עם המקור ולבנות אני מתרגמת באופן "סימולטני" את הספרים המתוקים האלו. אבל זהירות עם המתוק הזה, כי הוא יכול להיות מלכודת דבש. בניגוד גמור לאיורים התמימים שלה, בעלילותיה יש מציאות שאינה "מסוננת" לילדים. כל כך התרגלנו לקבל תרבות סטרילית לילדים שכאשר אנחנו נתקלים באלימות או אכזריות (שתכל'ס קיימת סביבנו ביום ביום), ארוזה בספר לילדים, אנחנו נזעקים ש"זה לא מתאים לילדים !!!".

אז למי שלא מכיר את פיטר הארנב, טום החתלתול או את ימימה הברווזה – הנה כמה דברים "קשים" שקורים, למשל, לפיטר: מאביו של פיטר הכינה אשת האיכר פשטידה, דודו של פיטר מרביץ לו כשהוא מגלה שהתגנב לערוגת הירק ועוד ועוד ועוד.

ביאטריקס פוטר הטיבה לתאר את חייהם של בעלי החיים שבסביבתה. היא חיה בחווה באיזור האגמים , באנגליה, בתוך נוף עוצר נשימה, כשהטבע היה ההשראה לסיפוריה. אבל בטבע מערכת היחסים אדם-חיה – גן עדן, זה לא! הארנבים רעבים ומה טעים יותר מהירקות של האיכר ? ומה האיכר רוצה ? לאכול את מה שטרח לגדל … אך מי יכול למצוא את עצמו בסוף בתוך הצלחת ? האיכר או הארנב ? אין יחסי כוחות שקולים בכלל, אבל יש הזדהות אדירה עם הארנב המתוק והרעב (שלא לומר המיעוט המדוכא).

פיטר לוקח סיכונים, כמו כל ילד, הוא מתגנב לערוגה של האיכר ואוכל, אך אחרי שהוא שובע הוא נתקע בה – לא זוכר כיצד לחזור. מסביבו, אין סוף סכנות: האיכר, החתול ובסוף הוא גם "חוטף" מדוד שלו בגלל שעבר על הכללים. (את הקטע בו מפליקים לו מעולם לא תרגמתי לבנות, אני מודה. גם משום שפיטר נראה כל כך עצוב ומסכן שאין צורך להעמיס עוד, אך בעיקר כי הפלקות בטוסיק, כדרך חינוך, כבר אינן רלוונטיות…)

אני חושבת שזה היה ספר המתח / הרפתקאות הראשון של הבנות שלי. יש תשוקה (לחסה!) יש סכנה (חתול!) ויש אומץ (או טיפשות, תלוי את מי שואלים – אני בעד תעוזה ! ). הן אוהבות כל כך את המתח וכיצד פיטר מאבד את כל החפצים שלו במנוסתו (הנעליים, המעיל) וכמובן את הסוף הטוב.

בגלל שיש לנו היכרות מוקדמת עם הארנב השובב והמרדן, מאוד שמחנו לשמוע שערוץ הופ!* החל לשדר את הסדרה "הרפתקאות פיטר הארנב".

לצערי, כמו הרבה סדרות אנימציה חדשות, מדובר באנימציה תלת מימדית והיא קצת חוטאת לאיוריה המקסימים של פוטר (אפשר למצוא ביוטיוב עיבודים וותיקים לסיפוריה, שמשמרים את האיור הדוד מימדי) אך את רוח הסיפורים המרדניים הצליחו לשמר, לטעמי. פיטר, יחד עם חבריו, בנג'ימן ולילי, מסתבכים בכל פרק עם מר מק'גרגור האיכר או מר טוד השועל ועד שהם לא יוצאים מהתסבוכת כולנו במתח שהנה הם יהפכו לארוחה…

נכון, יש בעיה עם עניין אכילת הארנבים. אני מודה. זה אכזרי ואין לי הסבר שמניח את הדעת, חוץ מזה שבתקופה בה נכתב הספר, זה היה מאוד נהוג. עוד לא נאלצתי להתמודד עם השאלה למה האיכר רוצה לאכול אותם – לשמחתי… אבל צינזרתי זאת מהן כשהיו ממש צעירות ורק מאוחר יותר חשפתי זאת בפניהן.

הם עושים דברים שאסור לעשות, פיטר וחבריו, וזה רק משום שהם ארנבים-ילדים, שלא יכולים להתאפק, כמו כל הילדים. צופים בגיל המתאים (4-7) יכולים מאוד להזדהות ולראות את עצמם. בגלל שאני מורגלת בצפייה תכני ילדים סטרילים, בהם אין אלימות או סכנה ממשית, היה לי פתאום קשה לראות את הפרק הראשון. הפתעתי את עצמי שככה הגבתי, בover-צדקנות. פתאום רציתי להגן על עיניהן הרכות של הבנות מהמרדף של מר טוד השועל אחרי הארנבונים הזכים. אבל אחרי שקראתי את המאמר המעולה של יותם גדרון ב"הפנקס" (כתב עת לספרות ילדים), אני מזמינה אתכם לקרוא אותו גם, התחדדו לי שוב זכויותיהם של הילדים לקבל תכנים שהם לא רק תוצר לוואי של מבוגר מחנך שאומר "זה מה שאני רוצה שתלמדו לחיים: זה טוב וזה רע" אלא שמגיע להם גם לראות תרבות שמשקפת אותם ואומרת "הנה, אלו אתם לטוב ולרע".

החוויה שלנו עם הארנב הבריטי הזה מורכבת מהרבה רגשות סובייקטיביים, ולכן אני מבקשת מכם לקרוא אותי כך – היא מחברת אותי לילדות שלי, להמתנה שלי לאמהות, לקשר שנוצר ביני לבין הבנות בעת הקראת ספרים, ועכשיו גם לראיה שלי בבנות שלי כילדות שמגיע להם תוכן שקצת חותר תחת המוסכמות ומשקף להן את עצמן גם כשהן לא במיטבן.

אולי תנסו את זה בבית …?

(מתאים לגילאי 4-7)

הסדרה "הרפתקאות פיטר הארנב" משודרת בכל יום בשעות 8:55 + 19:36.

*גילוי נאות – עבדתי בערוץ הופ! כעורכת תוכן, אך אין לי שום קשר לתכנית זו.