The Boxtrolls – הקופסונים

אז היה חופש ארוך והיינו מאוד עסוקים, אבל סרט אחד הצלחנו לראות בקולנוע:

הקופסונים. The BoxTrolls

היינו חבורה: סבתא, נכדים בני 12, 7.5, 4 ואמא אחת (הילדה של הסבתא) .  לא כולם יצאו מרוצים, זה לא היה קל …  כשאתה מורגל לאסתטיקה של דיסני, פיקסאר ושות', שכל החיים מוחלקים ונוצצים בצבעי פסטל באנימצית תלת מימד או סתם בפוטושופ, להיתקל בקופסונים יכול להיות רגע לא פשוט לצופה. מה זה העולם הזה שטבול בגוונים חומים ? שאין בו יופי מושלם, שבכל יש פגם ? שאין שיר שיחליק לך את הרגשות לגרון או ציניות שתעצור אותם מלהיות? בעולם הפנטסטי של הקופסונים הכל גרוטסקי – סגנון שלא קל לעכל, ואלוהים ישמור, אפילו לגיבור הטוב יש שיניים עקומות (והוא גם נושך !).

וכל "החסרונות" שמניתי הם גם יתרונותיו.

עלילות הסרט בקטנה: בעיר אפלה ששלטונה מאדיר גבינה מסריחה על כל סוגיה (טיבעונים – ראו הוזהרתם) יש מעמדות ברורים של שליטים בעלי כובע לבן ועובדי שירות בעלי כובע אדום. הסיפור מתחיל כשמטורף בעל כובע אדום רוצה כובע לבן רק כדי להתקבל אל חבורת אצילים שסוגדים לגורגונזולה וגאודה. לכן הוא מכניס את העיר לסחרור נגד הקופסונים, טרולים טובי לב שלובשים קופסאות ויכולים לתקן/לבנות כמעט כל דבר, אבל החיסרון שלהם הוא שהם שנראים כמו טרולים, כלומר דוחים.

המטורף בעל הכובע האדום יוצא למסע השמדה של הקופסונים כשהוא מעליל עליהם עלילת דם שהם חטפו תינוק אנושי. הוא ממציא את הסיפור כדי להפוך לגיבור שיציל את העיר מהאיום הנורא של הקופסונים (מממ… מאיפה זה מוכר לי …?) כך יקבל כבוד, כובע לבן ויגשים את חלומו להיכנס לחדר טעימת הגבינות של האצילים ולא מזיז לו שהוא בכלל אלרגי לגבינות (הגרוטסקיות מגיעה לשיא כשהוא מתנפח… מאוד מצחיק!).

ובתוך כל זה יש תינוק חמוד שמגדלים הקופסונים והוא לא יודע אם הוא ילד או טרול וילדה שאביה מתעלם ממנה…

The Boxtrolls

אל דאגה, בסופו של דבר הכל מסתדר והטוב המוחלט מנצח – יש תמורה לכרטיס… אבל זה לא ניתן לנו "בחינם" היוצרים של הסרט "מכריחים" אותנו לנו לחשוב כל הזמן, לאורך כל הסרט משובצות מחשבות פילוסופיות של שני עוזרי-רשע-בעל-כובע-אדום שמתלבטים האם הם טובים או שהם רעים ? ואיך יודעים מהו רע ומהו טוב? אלו לא מחשבות שאתם רגילים לראות בסרטי אנימציה לילדים וגם אם זה עובר לילדים מעל הראש – את המבוגרים בנינו זה ממש שימח (ואל תוותרו על צפייה בכותרות הסיום יש שם הפתעה קיומית!).

בניגוד להרבה סרטים אחרים, כאן, כשכבים האורות, אתה לא רץ לקנות בובה של טרול שתרצה לחבק לנצח, מין משהו פרוותי ונעים – כי הם לא כאלה. גם לא תוכל לזמזם את השירים (כי אין) או לקנות קרטיב בצורת גבינה מסריחה (חבל?).

בסוף הסרט הזה רק תוכלו לחשוב על העיצוב המופלא של הדמויות והעיר ועל המסרים, הנה רק כמה מהם: יש מבוגרים סתומים שמעניין אותם רק כח ומה נכנס להם למערכת העיכול אז מזל שילדים הם פיקחים ואמיצים או תמיד תהיו ביקורתיים ותחשבו בעצמכם – לא כל מה שאומרים לכם הוא עובדה נכונה או הורים לא צריכים להיות אנושיים – הורים זה מי שלוקח עליך אחריות לא מי שילד אותך או אל תתנו לשום דבר לעוור אתכם – לא פחד ולא גרגרנות ועוד ועוד ועוד.

כן, העלילה מזכירה הרבה סיפורים פוליטיים שכבר קרו בהיסטוריה, זה לא סרט קליל – אבל יש בו הרבה קסם והומור. דבר קטן ששבה אל ליבי, לקופסונים קוראים בשם על פי הציור שיש על הקופסה שהם לובשים: "eggs", "fish", "shoe".

אם תכנסו ללינק של LAIKA , בית היוצר של הסרט (http://www.laika.com/) תוכלו לראות את הטריילר, להציץ מאחורי הקלעים ולהמשיך להתאהב ביצירה המורכבת שלהם. את הסרטון שמציג את חזון הסטודיו בחרו היוצרים לפתוח עם עובדה פשוטה : הם יוצרים במרחק של כך וכך ק"מ מהוליווד (במדינת אורגון). האם צריך יותר מזה ?

ברמה האישית, הסרט מתחבר לי לעוד הרבה מחשבות חתרניות על תרבות לילדים, עודף הגנה מפני מסרים שיכולים להכביד בסרטים, חינוך לאסתטיקה ופילוסופיה. רשימה של דברים שלא ממש בא לי להתעסק בהם ביומיום, אבל הסרט שאב אותי לקופסה הזו, ועל זה אני שמחה. (וכמובן מתחבר לי גם למחשבות על כמה זה מצחיק שמישהו מקיא ואוכל את מה שהוא הקיא רק כי הוא חושב שזה מנומס… אוי זה מצחיק כל כך !)

אז לסיכום…

הנה כמה ציטוטים מביקורות שעלו בתוך החבורה שלנו "היה גם מפחיד וגם מצחיק" , "היה יפה ומצחיק, אהבתי שהוא התנפח מהגבינה" "היה מגעיל. סרט מגעיל" "מדהים. איזה מסרים!"

ואני אומרת, כמבוגרת נהניתי מאוד, כילדה היה לי לא קל, אבל אני שמחה שהתגברתי…

מומלץ לנסות בקולנוע.

 

 

הדרקון הראשון שלי 2 – כמה מחשבות מעופפות על הסרט.

צפייה בסרט הדרקון הראשון שלי 2 , של אמא + 3 בנות, הניבה את המחשבות המעופפות הבאות.

 מחשבה על התבגרות: בסוף הסרט, האמא שצפתה ממש רצתה שיהיה לה דרקון לעוף איתו. הרצון הזה טרם עבר…

שתי מחשבות על אכזריות : בסרט שיחקו עם כבשים כאילו היו כדור ים –  קצת מיותר ולא מספיק קומי כדי שיהיה שווה את התאכזרות. דמות הרשע הייתה מפחידה ממש ממש, אבל לא היה בסיס סיפורי מספיק טוב לאכזריות שלו.

 מחשבה ששברה את ליבי וגרמה לי לבכות: אם אספר זה ספוילר. אז שותקת. אבל כשאתה רואה סרט כזה באמצע מלחמה אתה בטוח שכולם כותבים את הסיפור הישראלי-פלסטיני (זו כנראה הנחה שגויה). מה שמוביל למחשבה נוספת: כל הסכסוכים טרגיים באותה מידה. מה שמוביל למסקנה: כרגע אנחנו בסכסוך מסוג מציאות, אך היינו מעדיפים להיות בסכסוך מסוג מצויר שיגמר בשאגת אש של דרקון, אבל עד שזה יקרה תביאו לסרט טישו.

 מחשבה נשית: בסרט יש דמויות נשיות חזקות שעושות בחירות ולוקחות החלטות לא קונבנציונליות בכלל. הקטנות האלו שהיו איתי קיבלו אלטרנטיבה לשפע הנסיכות הוורודות שמתקיף אותנו מכל עבר. השראה מבורכת. אין כמו חופש גדול מתובל בגירל פאוור !!!! ולא מדובר רק בעלמה שאינה במצוקה ומצילה את עצמה, שלשמחתי אפשר לראות בעוד סרטים לאחרונה, אלא גם על אמהות וקריירה…

מחשבה על גיבורים: לגיבור אין רגל, לדרקון שלו יש רק חצי זנב ושניהם מנצחים את העולם ! כמה טוב שיש גיבורים כאלה לא מושלמים.

מחשבה מסקרנת: להשאיל את הספרים עליהם מבוססים הסרטים בספריה.

מחשבה על חופש גדול : שלוש בנות בגיל 7 נהנו מאוד מאוד מאוד. למרות שהיה קצת מפחיד.

 מחשבה על המלצה: ללכת עם ילדים מעל גיל 7.

טריילר : הדרקון הראשון שלי 2 – לפני שתלחצו על הלינק, "אזהרה". אם הייתי צופה בטריילר לפני הסרט הייתי נהנית הרבה פחות.