טיפוס של מטפסת

כשהגענו לקיר טיפוס ברמת ישי, שהוא הבית השני של האחיינים שלי, לא ידעתי איך הבנות יאכלו את התבשיל. מצד אחד היה לי ברור שהן ירצו לנסות מצד שני – הגובה הזה מזמין איתו הרבה פחדים (הרבה מאוד שלי, אבל לא רק).

היינו שם עם סבתא ושלושת האחיינים. האמצעי והקטן טפסנים וותיקים. מתחברים, גולשים, מטפסים מדברים במילים של מקצוענים. סכום השנים שהם על הכוכב הזה, יחד, הוא 27 והם נותנים תחושה שזה בערך גם הניסיון של כל אחד מהם בנפרד על הקיר.

הקטנה שלי עוד צעירה מדי והגדולה סקרנית אז היא מקבלת ריתמה וטפיחה קלה על השכם מהילד שעומד בקופה. זהו. מעכשיו היא לבד. כלומר תלויה (באויר) בבני הדודים שלה.

מה ????

את המטר הראשון על הקיר היא עושה בלי בעיה ואז עוד חצי מטר למעלה היא מסתכלת למטה ונבהלת ומבקשת לרדת. זהו, מבחינתה הספיק. מי שאיבטח אותה כל הזמן זה היה בן הדוד הצעיר שהנחה ועודד אותה כמו איש. נפעמתי ממנו. כל כך צעיר וכבר במדים ?… 🙂

אז היא נשארת עוד קצת על האדמה. הקטנה בכלל נצמדת לגדול ויחד הם בוחרים בעמדת המשקיף ולא בגלל הגילאים שלהם, נראה לי שזה משהו באופי. הם מעדיפים לשוחח על הדברים. הוא מקסים אותה בקסמים והיא מקסימה אותו בתמימות. מהצד נראה שהם בחרו באופציה השפויה מאלו שתלויים בין שמיים וארץ. אבל אין כאן ויכוח מי צודק… בתור ילדה הייתי בטוח מטפסת, אבל בתור מבוגרת, משקיפה – בלי ספק.

האמצעי מגיע לקצה הקיר בלי למצמץ ונתלה כמו קוף הפוך שמתגרה בכח המשיכה. הצעיר בעקבותיו. מדובר בגובה של 17 מ', השם ישמור.

הגדולה שלי רואה את זה ולא נשארת חייבת. היא גם רוצה. אבל מפחדת. אז היא מטפסת ומפחדת. עולה ויורדת. כל פעם עוד מטר ועוד מטר. כל פעם מתגברת על פחד נוסף. ובן הדוד הצעיר נמצא שם למטה שומר עליה ברצינות תהומית (ובצדק! 17 מ' כבר אמרתי ?).

אז מי גרם לה לטפס ? אני שידרתי לה שהיא יכולה לטפס ושהיא יכולה לפחד. הכל טוב מבחינתי ואני גאה בכל בחירה (למרות שבפנים התמוטטו לי הריאות מחרדה) אבל נראה לי שאני לא הייתי הגורם המכריע כאן (כואב לגלות, אבל מה לעשות, לפעמים אני רק שחקן משנה…) נראה לי שזו הייתה דוגמה מצויינת ליחס שבין גדולים וקטנים או כמו שאוהבים לקרוא להם בגן בוגרים וצעירים.

הגדולים פשוט מושכים את הקטנים למעלה ובמקרה הזה ממש עם חבל. מאתגרים אותם, נותנים להם השראה. לכן אני גם מאוד אוהבת גני ילדים שיש בהם יותר משכבת גיל אחת. גן רב גילאי הוא אידאלי מבחינתי. אני לפעמים אפילו משווה את זה ללגדול כילד יחיד ולגדול כילד עם אחים. כשיש עוד גילאים יש קבוצת התייחסות ואם תרצה או לא אתה צריך להתאים את עצמך גם לצעירים וגם לבוגרים, אתה מחדד את כל החושים שלך כולל החברתיים.

ילדים תמיד יהוו יותר השראה לילדים ממבוגרים. כי הם יכולים לזהות את עצמם. לכן גם בתרבות (הצגות, ספרים, סרטים) ילדים ירצו לראות ילדים. איזה שעמום זה מבוגרים, אה ?

זו הייתה חוויה מעצימה לראות את הגדולה שלי מתגברת-מתבגרת מול העיניים, כובשת עוד פסגת פחד. והקיץ הזה אני רואה את הקטנה הולכת בעקבותיה בתחום אחר. אחרי שראתה את אחותה הגדולה צוללת בלי פחד, היא פשוט מזנקת כמותה למים. מילדה שלא רצתה שיתיזו עליה, היא נהייתה הילדה מהאטלנטיס …

בתור אחות שניה, אני מרגישה את זה גם בבגרותי. אחותי הגדולה סוללת לי לא מעט דרכים, מושכת לי את החבל, מאבטחת אותי. היום אנחנו ממשיכות את מה שהיה לנו בצעירותינו ואני מקווה שלעולם לא נפסיק. אני מקווה שעם השנים אני מצליחה להיות מאבטחת גם בשבילה.

אז תנסו את זה בבית … בעצם בקיר טיפוס הקרוב לביתכם…

(מתאים לכל המשפחה, גם הקטנים יכולים לטפס, ללא רתמה)